שיטה מקובצת על ביצה י״ג

1 הא רבי הא רבי יוסי ברבי יהודה. פירש רש"י ז"ל לכולי עלמא מולל מלילות ביום טוב ולרבי אין הכי נמי דרשאי להרים ביום טוב. ומשנתינו ר' יוסי בר' יהודה דפטר מלילות משום דלא נגמרה מלאכתן למעשר לפי שהכתוב תלאן בגורן. ואיפשר דאיהו תני מתניתין. ואקשינן ולר' יוסי בר' יהודה נמי משכחת לה כו' כלומר דרשאי להרים ביום טוב וכגון שהכניס שבולין לעשות מהן עיסה דירדה עליהן ויקת תרומה בדישה ומירוח וכשנמלך לעשות מהן מלילות נעשה הכנסתן גרנן.

2 אלא מאי אית לך למימר מאי תרומה רוב תרומה. כלומר דלכולי עלמא מוללין מלילות ביום טוב ומאי תרומה דקתני במתניתן רוב תרומה שרוב התבואות מכניסן לעיסה וישנן על ידי דישה ומירוח ובהנהו אינו זכאי בהרמתה. אבל מלילות מיעוטא דמיעוטא הוא. ויש מקשים דלרבי יוסי באכילת קבע מחייב ואפילו נפח ונתן לתוך חיקו חייב. דהא קתני בברייתא לקמן המולל מלילות מערב יום טוב מנפח על יד ואוכל ואם נפח ונתן לתוך חיקו חייב. וההיא ר' יוסי היא דאילו לרבי מאי איריא נפח דאפילו במלילות מיחייב. ומורי נר"ו אמר דהא לא קשיא דדילמא רבי קתני לה ודילמא התם מיירי כגון שהכניסן לעשות מהן עיסה שאוכל מהן עראי. ומולל מלילות ומנפח על יד ואוכל. ואם נפח ונתן לתוך חיקו חייב דהוי קבע. אלא אי קשיא הא קשיא דהא ברייתא דקתני הכניס שבולין לעשות מהן עיסה כו' סתמא קתני ואפילו הכניסן בחול. ואם כן כשמוללן ביום טוב אמאי זכאי בהרמתה דהא כיון שהכנסתן קובען למעשר אם כן הוטבלו מאמש והיה לו לתקנן מערב יום טוב. ומורי נר"ו אמר דהא לא קשיא דרש"י ז"ל מפרש לה כגון שהכניס השבולין ביום טוב לצורך מלילות דכיון דהוטבלו ביום טוב ודאי מפריש תרומה ביום טוב. אלא דאכתי איכא לאקשויי דמנא לן דרבי יוסי מחייב כשהכניסן לעיסה מפני שנמלך עליהן למלילות. ורבינו תם ז"ל מפרש הא רבי הא רבי יוסי ברבי יהודה כלומר מתניתן רבי היא דאיהו סבר דהמכניס שבולין לעשות מהן מלילות חייב לעשר משעת הכנסה דהכנסתן זו היא גורנן וגמר מלאכתן ומלילה שלהן כטחינה והוה ליה מלילה כשהכניס שבולין לעשות מהן עיסה וטחנן דכבר נקבעו למעשר משעת מירוח. והא דקתני למוללין במלילות רבי מחייב בחול קאמר אבל ביום טוב לא כיון שהכניסן מערב יום טוב ויכול להפריש מערב יום טוב. ורבי יוסי ברבי יהודה פוטר מן המעשר עד שימלול דמלילתן גמר מלאכתן. ולרבי יוסי זכאי בהרמתה ביום טוב לפי שלא הוטבלו מאמש משעת הכנסתן בבית עד שעת מלילה. ואם כן רבה כרבי יוסי ברבי יהודה אמרה. ואקשינן ולרבי נמי משכחת לה כגון שהכניס שבולין לעשות מהן עיסה כו'. כלומר והא דקתני במתניתן שאינו זכאי בהרמתה כמאן. וקשיא לי ואמאי לא אקשינן ולרבי משכחת לה כגון שהכניס השבולין ביום טוב לצורך מלילות דכיון דהוטבלו ביום טוב מפריש תרומה ביום טוב. וי"ל דכיון דעד השתא אוקמה בשהכניס השבולין מאמש משום דהכי אורחא דמלתא אוקמה נמי השתא בהכין כן נראה לי.

3 איכא דאמרי וכו'. דברי הכל איסורייתא לא טבלן. פירוש לפי שאין צריכין כתישה מפרכן כולן כאחת ואין גמר מלאכתן עד אותה שעה. מאי לאו רבי יוסי ברבי יהודה. פירוש אפילו רבי יוסי וכל שכן רבי דמחייב בשבלין.

4 הא דאמר רבה קנסא. פירוש מפני שהפסיד תרומה מן הכהנים כדלקמן ולא כמו שפירש רש"י ז"ל.

5 מתיבי מי שהיו לו חבילי תלתן וכו'. והקושיא מדקרי ליה חבילין של טבל דאפילו בחבילין קרויין טבל.

6 כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה. דהתם בשבועות משמע דמודו ליה רבנן במחשבה ופליגי עליה באומד. וטעמא דהא גלי קרא מדה מעשר מן המעשר. אבל הרשב"א ז"ל אינו סובר כן.

7 עליך אמר קרא מכל מעשרותיכם כו'. ואף על גב דהאי קרא דרשינן לענין תרומה גדולה ובירושלמי דרשין ליה לתרומת מעשר ולומר שאין צריך לתרום מן המוקף אלא אפילו אחד ביהודה ואחד בגליל. מכל מקום כיון שהפרשה מדברת בשתי תרומות שפיר ילפינן מיניה. אבל בעירובין פרק בכל מערבין גורסין בתוספת מכל מתנותיכם תרימו כו'.

8 ומה ראית. פירש רש"י ז"ל נימא איפכא. ולא נהיר והתם במסכת עירובין הארכתי בזה.

9 תנן התם המקלף שעורים. פירש רש"י ז"ל שמקלפן מן השבולת. והקשו עליו בתוס' דהא מלילה היא והיכי אמר רבי אלעזר דכל היכא שלא נתן לתוך ידו דמותר בשבת. ועוד דהא קאמר בסמוך דרב מקלפא דביתהו כסי כסי בשבת והא מלילה אסורה בשבת כדאמרינן לעיל. ופירשו הם ז"ל המקלף שהיה נידש ונמלל ויצא מאתמול מן השבולת אלא שהיה חסר לקלפו קליפה אחרת דקה הנשארת עליו. והא רב מקלפא ליה דביתהו כסי כסי כתב מורי נר"ו דלרבי אלעזר הוא דקא פריך דאמר וכן לשבת שאם קלף ונתן לתוך ידו חייב דהוי תולדה דדישה ורב מקלפא ליה דביתהו כסי כסי בשבת. דאי אפשר לומר דפריך בענין מעשר דהא פריק אלא אי אתמר אסיפא אתמר ורבי אלעזר לא קאי אלא לשבת. ומה שכתב רש"י אוכל בלא מעשר לא קאי אהא דרב אלא אמנפח על יד ואוכל לומר שאוכל בלא מעשר. וכן כתב הריטב"א ז"ל דהמפרש כן שבוש הוא בידו דרש"י ז"ל לא קאי אלא אמנפח ואוכל. אבל ראיתי בתוספות דהאי ואוכל בלא מעשר אדרב קאי ולענין מעשר הוא דקא פריך והם חזרו והקשו לפירוש רש"י ז"ל דאין סברא לומר דפריך איני על המשנה. ולדידי לא קשיא דהוה ליה כאילו אמר אם כן קשיא ליה מתניתין לרב. אלא דקשיא לי דאם כן הוה ליה לתלמודא לאיתויי הא דרב מקמי הא דרבי אלעזר. ורב דאכיל מיניה מיירי שהיה נתקן מערב שאם לא כן אסור שאינו יכול לתקנו בשבת.

10 ואם נפח ונתן לתוך חיקו חייב אמר רבי אלעזר וכן לשבת. ואמרו בתוספת דהשתא לא קשיא הא דמקלפא דביתהו דרב כסי כסי דאינו אסור לשבת אלא ליתן לתוך חיקו. ולדידי לא קשיא דהתם קליפה הוא ושרי והכא מלילה הוא ואסיר. והיינו דמתקיף אביי ורישא למעשר אין בשבת לא כלום דרישא מחייבינן בקילוף בנתינתו לתוך ידו ובשבת שרי ולא חשבינן ליה מלאכה.

11 חדא אחדא. יש מפרשים על השבולין. ורש"י פירש על האצבעות ונכון.